סלאמה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצויי בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 13.5.2011 עת ארעה התנגשות בין רכב התובע לבין אוטובוס אשר נהוג היה בידי הנתבע 2.

זולת התובע והנתבע 2 לא הובאו עדים לתאונה ואלו, אינם חלוקים באשר למרבית נסיבות האירוע.

אין חולק כי פחי אשפה גדולים חסמו את נתיב נסיעתו של האוטובוס בו נהג הנתבע 2, אין חולק כי שני כלי הרכב לא יכולים היו לחלוף במקום במקביל, ואף אין חולק כי התובע נסע מעט לאחור, על מנת לאפשר לנתבע 2 לעקוף את פחי האשפה וכי בעוד הנתבע 2 נוסע, היה רכב התובע בעצירה מוחלטת.

השאלה שבמחלוקת נוגעת לנסיבות פגיעת שני כלי הרכב.

לטענת התובע, בשעה שביצע הנתבע 2 עקיפה כאמור, פגע חלקו השמאלי-אחורי של האוטובוס בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע, זאת לאחר שהתקרב אליו יתר על המידה.

מנגד, טוען הנתבע 2 כי בשעה שביצע את העקיפה, סובב התובע את ההגה של רכבו לשמאל וכתוצאה מכך פגע האוטובוס ברכבו של התובע.

לאחר שבחנתי את העדויות וכן את מכלול הראיות והמסמכים שהוצגו בפניי, אני מוצאת לבכר את גרסת התובע וזאת, בין היתר, מאחר שהנתבע 2 הוא שנסע בעת התאונה, בעוד התובע עומד ברכבו וממתין, מאחר שגרסת התובע מתיישבת עם מבחן ההגיון יותר מזו של הנתבע 2 והיא אף נתמכת בתצלומים, הכל כפי שיובהר להלן.

טענת הנתבע 2 כי התובע סובב את ההגה שמאלה, עוד טרם השלים האוטובוס את נסיעתו, תמוהה. מדוע זה יסובב התובע את הגה רכבו בשלב זה? הרי אין מחלוקת כי נסע לאחור על מנת לאפשר לנתבע 2 לנסוע. הטענה כי בראותו את האוטובוס מתקרב לנגד עיניו, יסובב התובע את הגה רכבו לכיוון האוטובוס אינה מתיישבת עם ההגיון.

אין חולק כי הנתבע 2 היה במהלך נסיעה ומשכך, האחריות לוודא כי אכן מסוגל הוא לעבור במרווח אשר נותר לו בין רכב התובע לפחי האשפה, היא עליו. אם סבר כי אינו יכול לחלוף, במקום, צריך היה לעצור במקומו ולבקש מן התובע כי ייסע עוד מעט לאחור על מנת לאפשר לו לנסוע בבטחה. בחירתו להמשיך בנסיעה, או לחילופין העדר תשומת הלב שגרמה לו להמשיך בה חרף התקרבותו אל רכב התובע, היתה שגויה.

גם התצלומים תומכים בטענת התובע כי גלגלי רכבו לא היו מסובבים לשמאל, וודאי לא במידה אשר תצדיק פגיעה שכזו, מה גם שלא ראיתי כי הגלגל עצמו ניזוק, דבר אשר ניתן היה לצפות בנסיבות שכאלה.

ביחס לנזקי רכב התובע לא הועלתה כל טענה ממשית זולת הערה כללית כי אלו מוגזמים. עיינתי במסמכים אשר צורפו ואיני מוצאת כל תימוכין לטענה זו. מסקנתי היא כי התביעה הוכחה ויש לקבלה במלואה.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 7,100 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיו בהליך. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ב, 22 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: